פסק-דין בתיק חב"ר 10327-12-10

1.         הסכסוך שבפנינו התחיל עם בקשה לצו זמני שהוגשה על ידי התובעת בשם בעלה מר משה טבוך ז"ל (להלן: "הבעל" או "המנוח"), שבה ביקשה לחייב את הנתבעת לספק לבעלה את כל הטיפולים אשר הומלצו על ידי רופא המשפחה, העובדת הסוציאלית המרחבית והרופא מטעם הנתבעת, טיפולים שיקומיים המתאימים למצבו ולמחלתו.

הבקשה הוגשה לבית הדין ביום 7/12/10.

ביום 15/12/10 התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים, שבו הם הגיעו להסכמה לפיה היה אמור המנוח לקבל טיפול פיזיותרפיה בתדירות של פעמיים בשבוע לפרק זמן של חודשיים, טיפול של ריפוי ועיסוק בתדירות של פעם בשבוע במשך חודשיים, וטיפול של קלינאי תקשורת פעם בשבוע במשך 4 שבועות, כאשר בתום התקופה יוגשו דו"חות הערכה באשר להתקדמותו של המטופל ותינתן החלטה סופית באשר להמשך הטיפול.

לצערנו, ההחלטה שהתקבלה בהסכמת הצדדים לא מומשה, מאחר ומספר ימים לאחר הדיון, ביום 18/12/10, נפטר המנוח.

2.         ב-14/6/11 הוגשה התביעה שבפנינו, שבה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הסכומים שהיא הוציאה עבור טיפולים לבעלה במשך השנים 2007 ועד 2010, פיצוי בגין "נזקים לא ישירים" ופיצוי בגין עוגמת נפש.

            התובעת תיארה בכתב התביעה כי בעלה היה חולה במחלת פרקינסון במשך תקופה ארוכה, החל משנת 1986.

בשנת 2007 חלה החמרה משמעותית במצבו עד כדי חוסר תפקוד. התובעת החליטה להפסיק את הטיפול התרופתי שקיבל בעלה ולהחליפו בטיפול תזונתי אשר כלל תזונה ללא חלבון מהחי, מה שגרם לשיפור ניכר במצבו. אולם, המנוח היה זקוק לטיפולים פיזיותרפיים אשר מטרתם הקלת הכאב והסבל הנגרם כתוצאה מהמחלה. הנתבעת סירבה לספק למנוח את הטיפולים ורופא מרחבי של הקופה ד"ר ויקטור רפפורט (להלן: "ד"ר רפפורט") אמר לתובעת: "חבל להשקיע בחולה פרקינסון".

במהלך השנים 2007 - 2010 אושרו למנוח 30 טיפולים בלבד, בממוצע פחות מטיפול אחד לחודש, ד"ר רפפורט התנה את הסכמתו להמשך הטיפולים בהמלצתו של רופא שיקומי מטעם הנתבעת והתובעת הופנתה על ידי הנתבעת לד"ר עמנואל מרקוביץ (להלן: "ד"ר מרקוביץ").

ד"ר מרקוביץ, לאחר עיון בתיקו של המנוח, אישר מתן טיפול פיזיותרפי, טיפול באמצעות קלינאי תקשורת וריפוי ועיסוק. על אף המלצה זו ד"ר רפפורט סירב לאשר את הטיפול השיקומי והסביר ש "חולה סיעודי לא ניתן לשקם".

התובעת טענה בתביעתה שכתוצאה מסירובה של הנתבעת לממן את הטיפולים הנדרשים, היא נאלצה לממן בעצמה את הטיפולים במהלך השנים 2007 עד 2010, אצל מטפלים שונים ששמותיהם פורטו בכתב התביעה, בסך של 35,250 ש"ח.

בנוסף, טענה התובעת כי נוכח הפרת ההסכם מצד הנתבעת נאלצה להוציא הוצאות נוספות מעבר למימון ישיר של הטיפולים, כגון: טלפון, נסיעות, הסעות ואובדן ימי עבודה, הוצאות אותן היא מעריכה ב- 10,000 ש"ח וכן ביקשה התובעת בתביעתה פיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, שהיא מעריכה בסך של 25,000 ש"ח.

3.         הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה שבו טענה כי המנוח, בן 77 בפטירתו, סבל ממחלת פרקינסון כ-20 שנה, עם החמרה הדרגתית ברמת התפקוד לאורך השנים. בשלוש השנים שקדמו לפטירתו הוא לא טופל תרופתית והיה זקוק לעזרה מלאה בכל התפקודים היומיומיים. בשנה שקדמה לפטירתו המנוח הוגדר על ידי משרד הבריאות כחולה סיעודי והיה מאושפז במוסד סיעודי.

למיטב ידיעת הנתבעת בחודש 11/2010 חזר המנוח לביתו והופסק הטיפול התרופתי והמעקב הנוירולוגי.

המנוח הוגדר כחולה סיעודי ביום 1/6/10, והחל ממועד זה, האחריות למתן טיפולים הייתה בידי משרד הבריאות ולא בידי הנתבעת. במצב זה, החלטות הנתבעת בעניינו היו דרושות אישור משרד הבריאות שכן הוא זה שהיה אמור לממן את הטיפולים.

הנתבעת הכחישה את האמירה המיוחסת לד"ר רפפורט וטענה כי הוא ציין שלא קיימת תועלת במתן טיפולי שיקום כאשר מדובר בחולה פרקינסון סיעודי כי אין במצב כזה "דרך חזרה" ועל כן מדובר בטיפולים "תחזוקתיים" שמטרתם מניעת סיבוכים.

ד"ר רפפורט הפנה את התובעת לד"ר מרקוביץ, היועץ השיקומי של הנתבעת במחוז הצפון, על מנת לקבל את חוות דעתו בעניין. ד"ר מרקוביץ לא ראה את המנוח עת כתב את המלצתו, יחד עם זאת במוסד בו שהה התובע (בית אבות בקיבוץ איילת השחר), לא ניתנים טיפולים פרא רפואיים ובכל אופן לא הייתה כל משמעות רפואית להמלצתו של ד"ר מרקוביץ היות והמנוח הוגדר כסיעודי, ללא יכולת שיקום.

הנתבעת הציעה לתובעת להעביר את המנוח לאשפוז במקומות אחרים בהם ניתנים טיפולים פרא רפואיים, אך היא סירבה.

לאחר מספר חודשים, משהועבר המנוח לביתו, עברה האחריות למתן טיפולים לנתבעת, שקל ד"ר רפפורט את המלצת ד"ר מרקוביץ וסבר שנכון לקבל חוות דעת נוספת לאור המצב הרפואי של המנוח ומשום שד"ר מרקוביץ לא בדק אותו פיזית.

בסמוך לאחר שהתובעת הודיעה שהמנוח הועבר לביתו, נשלח פיזיותרפיסט מטעם הנתבעת על מנת לתת טיפול ראשוני ובעיקר הנחיות לסובבים וכדי להתחיל לבחון את בניית תוכנית הטיפול.